<h1>אהל מועד שער משפיל גאים דרך ג'</h1>
<h2>דף ח.</h2>
אין שמועה ללקוט עצמות והוא ששמע למחר אבל אם שמע בו ביום יש שמועה ללקוט עצמות אביו ומתאבל עליהם עד הערב אע"פ שלא היה שם. לקוט עצמות אין אומר עליהם קינים ונהי ולא ברכת אבלים ותנחומי אבלים אבל אומ' עליהם קילוסין להב"ה שהוא ממית ומחיה. אין מפרקין העצמות ואין מפסקין הגידין אא"כ נתפרקו העצמות מעצמן ונפסקו מעצמן. אסור ללקט עצמות או"א אע"פ שלקוט עצמות אינו אלא משיכלה הבשר וכשכלה הבשר אין הצורה ניכרת בעצמות אדם אסרו משום כבוד או"א. המלקט עצמות שני מתים כא' נותן כל או"א לעצמו בארונות של ארזים אבל לא באפרסקל מפני שסופו להתעכל ונמצאו עצמות שני מתים מתערבין. המוליך עצמות ממקום למקום לא יתנם בדסקיא ויניחם ע"ג חמור וירכב עליהן מפני שנוהג בהן מנהג בזיון ואם היה מתירא מפני גנבים או מפני לסטים מותר וכשם שאמרו בעצמות כך אמרו בס"ת. המלקט עצמות והמשמר עצמות והמוליך עצמות ממקום למקום פטור מק"ש מן התפלה ומן התפי' ומכל מצות האמורות בתורה ואם רוצה להחמיר על עצמו ה"ז לא יחמיר ופטור הוא בכל ענין בין בחול בין בשבת.
המלקט עצמות אם היו מאותן קרובים שהוא חייב להתאבל עליהם ה"ז מתאבל עליהם כל היום כולו בכל הדברים הנוהגים באבל וכל שקורעין עליו בשעת מיתתו קורעין עליו בשעת לקוט עצמות ולערב אין מתאבל עליהם אפי' צרורים בסדינו ובמועד מותר ללקטן ואינו מתאבל עליהם כלל מפני ששמחת הרגל עליו.
<h2>דף טו.</h2>
מנודה שמת דינו כמאבד עצמו ואין קורעין ואין חולצין ואין מספידין עליו ולא עוד אלא סוקלין את ארונו אבל לאבלים עושין כבוד של חיים בד"א בעובר על דברי חכמים אבל לממון כיון שמת פטור מגזירתם ואין סוקלין לו ארונו ומספידין לו כראוי.
<h2>דף כ.</h2>
אבילות פעמים ז' פעמים יום א' כיצד שמועה קרובה ז' שמועה רחוקה יום א' [י"ט ע"ב] ומנין לגזירת שלשים שנ' ראשיכם אל תפרעו מכלל דכ"ע מחייבי ואין פרע פחות משלשים יום וכן בתוס' [מו"ק פ"ב ה"ב] בתכבוסת אסור כל שלשים.
<h2>דף כ:</h2>
מי ששמע שתי שמועות רחוקות ביום א' אינו נוהג אלא יום א'. היו קרובות או שמתו לו שני מתים כא' מונה לשניהם כא' שבעה ושלשים.
<h2>דף כא:</h2>
הבא ממקום קרוב ומצא גדול הבית בבית מונה עמהם אפי' בא ביום ז' והוא שבא ומצא מנחמין אצל גדול הבית היה זה הבא לכאן גדול הבית או שהיה הגדול במקום אחר וזה שבא לכאן אצל קטנים הוא מונה לעצמו. הלכו מקצתן לבה"ק ומקצתן נשארו בבית אלו שבכאן נוהגים אבלותם משהחזירו פניהם מן המת והללו שהולכין עמו אין נוהגין עד שיסתום הגולל חזרו ההולכים לבה"ק ובאו בתוך שלשה ימים מונין עם אלו שבכאן חזרו לאחר ג' מונין לעצמן בין שהיה קרוב או רחוק כגון שהיה מהלך לשם גדול הבית אז הכל דין אחד הוא. בא אבל ממקום אחר והוא מקום קרוב ומצא קטנים בבית וגדול בבה"ק אם הגדול מונה עמהם כגון שבא בתוך ג' ה"ז כמו שבא ומצאו לגדול הבית בבית ונגרר עם הגדול ומונה עמהם. חזר הגדול לאחר ג' כיון שהוא מונה לעצמו אין הבא נגרר עם הקטנים אלא הוא מונה לו לעצמו והגדול מונה לעצמו והן מונין לעצמן כך פסקו ר"ח ורבותי' הצרפתים והגאו' ר"י ורמב"ן אומ' שההולכים לבה"ק מונין עם אלו שבבית בין גדולים בין קטנים בין שהבית קרוב או רחוק בין באו בתוך שלשה בין באו בתוך ז' והוא שבאו ומצאו מנחמים אצלם כלומ' שמצאן ביום ז' ועדיין לא ננעלו סנדליהם אבל אם בא אחר כן הרי הוא כאלו בא ביום ח' וכן הבא ממקום אחר לשם ומצא שהלך גדול הבית לבה"ק כיון שחזר גדול הבית אצלם אפי' ביום ו' מונה עמהם אף זה נגרר עמו ונמצאו כולן מונין מנין א' והוא שבא זה ממקום קרוב לריא"ג גדול הבית דסמוך ביתא עליה וגרירי כולהו בתריה לא שנא בן ולא שנא אח קטן וכמה יו"ד פרסאות שזהו מהלך יום א' ונר' מבעל הלכות שאפי' הנקבר בסמוך לעיר וחוזרין האבלים מיד יש על אותן שבבית לנהוג אבילות מיד שיצא המת מן הבית אך הר"ם ז"ל והרמב"ן סוברין שכל שקוברין אותו סמוך לעיר וחוזרין באותו יום אין נוהגין עליו עד שיחזרו הקוברים דכמונח לפניו הוא ואינו אלא שנמסר לכתפים אך מותר לאכול בשר כמו שנתבאר.
<h2>דף כד:</h2>
הרוגי מלכות אין מונעין מהם כל דבר ומאמתי מתחיל למנות עליהם משנתיאשו לבקש מצאוהו איברים אין מונין להם עד שימצא ראשו ורובו.
<h2>דף כה.</h2>
אין עומדין על העצמות בשורה וא"א עליהם ברכת אבלים אבל או' תנחומין לעצמן ואין עומדין עליהם בחבר עיר אבל מברין עליהם בתוך ביתו. ארון העובר ממקום למקום אם אין שלדו קיימת אין עומדין עליו בשורה וא"א עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים ואין מבטלין ת"ת בהוצאתו אם יש מי שמתעסק בו ושלא בשעת אבול בין שלדו קיימת ובין אין שלדו קיימת אין מברכין עליו ברכת אבלים שאין ברכה זו לעולם שלא במקום אבלות.
<h2>דף כז.</h2>
מאמתי התחלת האבילות מסתימת הגולל ופי' הגאון שזהו שינתן בכוך או בקבר ויסתם פיהם באבנים או בנסרים לפי מה שדרכן בקבורה וכן עיקר אע"פ שיש פי' אחרים בזה לרש"י ולאהר"א. נסתם הגולל ונהגו אבלותם ז' ואחר נמלכו לפנותו למקום אחר אין מונין לו כלל מנין אחר וא"א עליו ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים ואם נסתם הגולל ע"מ להיות קבורתו שם ונמלכו לפנותו אפי' תוך ז' אין מונין לו אלא משיסתם הראשון אם מתחילה קברוהו ע"מ לפנותו כשיזדמן מתחילין אבלותן מיד ואם פנהו תוך ז' חוזרין ומונין משיסתם הגולל השני ואם לא פנהו עד לאחר שבעה כבר עברה אבלותם ואין מתאבלין עליו פעם אחרת. נהגו עכשיו לאחר סתימת הגולל חולצין מנעל וסנדל ומרחיקין ד"א או יותר מבה"ק ומקדישין יתגדל ויתקדש ש"ר בעלמא דהוא עתיד לאתחדתא ולאחאה מתיא ולשכללא היכלא ולמבני קרתא דירוש' ולמעקר פולחנא נוכראה מארענא ולאתבא פולחנא דקב"ה לאתריה בהדריה וזיויה ויקריה בחייכון וגו' תתכלי חרבא שביא ומותנא מננא ומכל אחנא בית ישראל וכו' ונהגו לומר כן על הכל אפי' על אשה ובמקומות הללו נהגו לקנח הידים בעפר ולתלוש עשב מן המחובר לאחר קדיש ולרחוץ הידים במים והמים הם רמז ליצירה כמו שאמר גבי סוטה [ירושלמי שם פ"ב ה"ב] למה מים שתחלתה מן המים והעפר רומז למיתה והעשב רומז לת"ה כענין [תהלים ע"ב] ויציצו מעיר כעשב הארץ.
